<h1>ספר התרומות שער ס"ח</h1>
<h2>דף ו:</h2>
וכתב הרמב"ן ז"ל מאי דכתב הרב בפרק השואל גבי איסתירא דאי תפס לא מפקינן ליה מיניה, פירוש לפירושו אם נתן לו מאה מעי ברשותו או שנתן לו זה המטלטלין דכיון דברשות יהב ברשותיה קיימי והמוציא מחברו עליו הראיה, ע"כ. ואם נעיין אם תפיסה זו נעשית בפני עדים אי מהניא אי לא, שהרי בגמ' לא תפס ענין זו תפיסה אלא היאך הוא, ומפני שדיני התפיסות ארוכים הם לא הארכנו בזה.
<h2>דף קב:</h2>
ותו גרסינן [ב"מ ק"ב ע"ב, ב"ב ק"ה ע"ב] אמר רב(א) איסתירא מאה מעי מאה מעי, מאה מעי איסתירא איסתירא. וכתב הרי"ף ז"ל בפרק השואל [נ"ט ע"ב בדפי הרי"ף] דליתא להאי דאמר רב אלא כשמואל קי"ל דאמר הלך אחר הפחות שבהן כדקי"ל דמספיקא לא מפקינן ממונא. ופסק הר"ם [מלוה פכ"ז הט"ז] שנוטל מאה איסתירי. וכתב עליו הרב ובספר כתוב שם כתוב א"א שנשתבש אינו נוטל אלא איסתירא. ותו גרסינן בפרק השואל [ב"מ ק"ב ע"ב] המשכיר בית לחברו לשנה ונתעברה שנה נתעברה (למשכיר) [לשוכר], מעשה באחד ששכר מרחץ מחברו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמר יחלוקו את חדש העיבור. ואמרינן בגמ' אמר רב (פפא) אי הוינא התם הוה יהיבנא כוליה למשכיר מ"ט קסבר תפוס לשון אחרון. ושמואל אמר בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלתו כולה למשכיר, בסוף החדש כוליה לשוכר. ואקשו ושמואל לית ליה תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרויהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה, כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, ומשני התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי הא תפוס. ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת, ואע"ג דאתו בסוף החודש כולו למשכיר, ואע"ג דאפוך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בי"ב זהובים לשנה. וקי"ל כרב נחמן.
וכתב הרמב"ן ז"ל מאי דכתב הרב בפרק השואל גבי איסתירא דאי תפס לא מפקינן ליה מיניה, פירוש לפירושו אם נתן לו מאה מעי ברשותו או שנתן לו זה המטלטלין דכיון דברשות יהב ברשותיה קיימי והמוציא מחברו עליו הראיה, ע"כ. ואם נעיין אם תפיסה זו נעשית בפני עדים אי מהניא אי לא, שהרי בגמ' לא תפס ענין זו תפיסה אלא היאך הוא, ומפני שדיני התפיסות ארוכים הם לא הארכנו בזה.
<h2>דף קי.</h2>
ובפרק המקבל גרסינן ההוא שטרא דהוה כתיב בה שנין סתמא מלוה אומר ג' ולוה אומר ב' קדם מלוה ואכל פירות מי נאמן, ואמר רב כהנא עלה פירות בחזקת אוכליהן עומדין, ומקשינן בגמ' והא קי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת, ומשני התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי הוה ואטרוחי ב"ד תרי זמני לא מטרחינן. וכתב הרי"ף ז"ל בפרק השואל שמעינן מהכא דליתא להא דרב דאמר מאה מעי איסתירא וכו', אלא כשמואל קי"ל דאמר הלך אחר פחות שבלשונות דמספיקא לא מפקינן ממונא, אבל אי תפס לא מפקינן מיניה דהו"ל נתבע לאחר תפיסה, והני מילי במטלטלי אבל במקרקעי ובמילתא דלא עבידא לאיגלויי קי"ל כרב נחמן.
